איך מינסוטה יכולה להיות יעילה יותר בלי ג'ימי באטלר?

מינסוטה הפסידו את שני המשחקים האחרונים שלהם ועם מאזן מאוזן מאז הפציעה של ג'ימי באטלר, כשהניצחונות שלהם באו מול שיקגו וסקרמנטו הקלות. נכון לעכשיו בלוח הזמנים שלהם נשארו 5 משחקים מול קבוצות תחתית, כאשר כל השאר (להוציא 1 מול הלייקרס) מול קבוצות שמתחרות על מקום בפלייאוף. כשהם בלי באטלר ובמערב כל כך צמוד כל משחק קריטי, לכן מעניין לראות איך הם יסתדרו בלעדיו.

מה שטום ת'יבודו מנסה לעשות בינתיים הוא לשלב את נמניה בילייצה ליד טאג' גיבסון וקארל אנטוני טאונס. על הנייר מדובר במהלך חכם – בילייצה שחקן יוצר עם ראיית משחק שיכול לסייע להנעת הכדור בהתקפה. הוא לא יתן את ה-22 נקודות של באטלר, אבל יכול לשפר את ההתקפה של כולם. מול שיקגו וסקרמנטו הם קלעו בסביבות ה-120 נקודות לערב, אבל מול פורטלנד ויוטה, קבוצות הגנה טובות, הם נעצרו על 99 ו-106 נקודות.

אפשר להבין את הסיבה. שלושתם לא נותנים קליעה משמעותית מרחוק, תחום שלא קיים בכלל אצל בייליצה (במשחקים האחרונים) וגיבסון. בכדורסל של היום אתה לא יכול לשחק עם 2 פורוורדים כאלה, במיוחד שיש קבוצות כמו יוסטון, גולדן סטייט או כמעט כל קבוצה בעצם בתמונת הפלייאוף שכוללת 4 שחקנים שיכולים לקלוע מרחוק בחמישייה. החסרון מורגש גם בהגנה. זאת חמישייה כבדה שמתקשה מול הרכבים נמוכים, מה שבלט בהרכב שלושת הגארדים היעיל של פורטלנד שניצח להם את המשחק נגד מינסוטה.

לכן פתרון מעניין בחלק מהזמן יכול להיות השילוב של טיוס ג'ונס ליד ג'ף טיג. טיג קולע טוב ממסירות, למרות שלא היו לו יותר מדי זריקות כאלה העונה ומסוגל לשחק יחסית בלי הכדור. השילוב ביניהם יוסיף יצירתיות להתקפה ויאפשר לוויגינס יותר חופשיות, כך גם לטאונס שיוכל לשחק יותר בצבע. הגישה של מינסוטה צריכה להיות הוצאת המקסימום משניהם ומול קבוצות סמול-בול, רוב מה שנשאר לוולבס, הם יכולים להיות שילוב מרענן. החולשה המרכזית של השילוב הזה היא בהגנה – באטלר כיסה את הכוכב של היריבה והוא יהיה מיס-מאץ' לכל אחד מהגארדים הקטנים האלה. וויגינס לא שחקן הגנה מספיק טוב בשביל לשמור על הג'יימס הארדנים והקווין דוראנטים של הליגה, אבל זה סיכון שכדאי לקחת.

אפשרות נוספת היא לעלות את ג'מאל קרופורד לחמישייה. הספסל של מינסוטה לא מרשים יותר מדי וקרופורד הותיק יכול לייצר לעצמו נקודות. הוא יכריח את וויגינס לעבור לתפקיד של סמול פורוורד ולא יהיה סקורר יעיל במיוחד, אבל ככה שיטת המשחק לא תשתנה יותר מדי ויהיה עוד שחקן שיכול ליצור מבידוד. החסרונות של המהלך די ברורים – הוא לא שומר טוב בלשון המעטה ושילוב שלו ושל וויגינס ביחד יעשה הרבה כאב ראש לת'יבודו. בגיל 37 לא ברור אם הוא יכול לתת 35 דקות איכותיות למשחק, אבל בהרכבים מסויימים זה יכול להיות שימושי.

המפתח נמצא אצל ת'יבס. לכל יריבה יש הרכב שונה שמתאים וצריך פה לא מעט גמישות בניהול המשחק – דקות מסוימות של ג'ונס ו-3 גארדים, כאלה של בייליצה ו-3 גבוהים, תלוי מצ'-אפ. גמישות מחשבתית היא לא משהו שמאפיין את מאמן העונה לשעבר, אבל זה יכול לעלות לו בפלייאוף. ככה זה שמקומות 3-11 במערב, מלבד הספרס והוולבס, ניצחו 7 מ-10 המשחקים האחרונים. כל פוזישן משנה.

האם למיאמי עדיף בלי חסן וויטסייד?

משהו לא טוב עובר על וויטסייד. מאז ה-31 בינואר הוא עם 12 נקודות באחוזים נמוכים מהשדה – 48% – וקצת מעל 50% מהעונשין. מיאמי ניצחה 4 מ-12 המשחקים האלה כשבאם אדביו מרשימים לא פחות ממנו ונראה שהמשחק יותר זורם כשהם משחקים. וויטסייד נראה כבד ולא מקרי שמקבל רק 26 דקות למשחק, חמישי ברוטציה הרחבה של מיאמי.

בדקות המהירות יותר, כשדראגיץ' רץ לצד אלינגטון וריצ'רדסון, על הנייר עדיף אוליניק שיכול לרוץ עם הקבוצה או אדביו המעולה שיעיל מתחת לסל ומחזיק ביכולת מסירה עדיפה. היתרון של וויטסייד נמצא בהגנה. הוא מגן יותר טוב מאוליניק וטיפה פחות טוב מאדביו (אבל על יותר זריקות, מה שמסביר חלק מהקושי). בשביל זה הוא בהרכב, ואולי מיאמי יכולה להשתמש בו טוב יותר.

אפשר לשחק עם גבוה מסורתי משחק מהיר ולהראות טוב. קלינט קפלה עושה פלאים ביוסטון השנה ומשחק כדורסל מאוד יעיל, אבל וויטסייד לא יעיל כמוהו בפיק-נ'-רול. פוסט-אפים הם נשק יותר טוב של הצד הלבן של חסן, אבל יש סיבה שזמן המשחק שלו מוגבל. בהרכבים המהירים הוא פשוט לא שווה את מה שאוליניק או אדביו יכולים לתת באחוזים גבוהים יותר. בפלייאוף הוא יהיה חשוב כשהמשחק איטי ואי אפשר לרוץ, אבל כרגע יכול להיות שלהיט עדיף להמשיך לצמצם את הזמן שלו על המגרש. חומר למחשבה.

שחקנים חופשיים מעניינים בקיץ

ג'וליוס רנדל (לייקרס). שחקן חופשי מוגבל. משחק נהדר בתקופה האחרונה ומאז הראשון בפברואר עם 20 נקודות, 8 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים למשחק. אני יכול לראות קבוצה כמו דאלאס או אטלנטה מציעה עליו חוזה מקסימום כדבר הכי קרוב לדריימונד גרין שאפשר למצוא, פאוור פורוורד אגרסיבי עם ראיית משחק וריבאונד טובים (בניגוד לגרין, גם יכול לקלוע, אבל שחקן הגנה חלש בהרבה). מעניין אם הלייקרס יבחרו לעשות אותו דבר – הם מתכננים להביא סופרסטאר כידוע ויש להם לא מעט הארכות חוזה גדולות לעשות בעתיד הקרוב. הצעה גדולה עליו תשים את מג'יק ופלינקה במבחן מעניין.

טייריק אוואנס (ממפיס). נותן עונה טובה בקבוצה אולי החלשה בליגה. המספרים שלו יפים, אבל הערך שלו בליגה לא ברור. אף קבוצה לא הייתה מוכנה להעביר עליו בחירת סיבוב ראשון בדד-ליין הטריידים. אוואנס הראה בעבר שהוא יכול להעלם אחרי עונה טובה ולא בהכרח יהיה שחקן שישי אפקטיבי באותה רמה שהיה בחמישייה. מצד שני, אין הרבה שחקנים של 19 נקודות, 5 ריבאונדים ו-5 אסיסטים למשחק בליגה. תהיה קבוצה שתהמר עליו ותיתן חוזה ארוך טווח?

דני גרין (סן אנטוניו). הוא לא מספיק טוב בשביל להיות שחקן חמישייה בקבוצה עם שאיפות. 38% מהשלוש זה נחמד, אבל 9 נקודות למשחק זה לא מספיק, במיוחד בקבוצה מוגבלת התקפית כמו סן אנטוניו שצריכה ריווח. כשג'יי ג'יי רדיק, אייברי בראדלי, ווין אלינגטון וקנטביוס קלדוול-פופ, כולם שוטינג גארדים דומים לו בסגנון המשחק, שחקנים חופשיים, אין סיבה שהספרס לא יחפשו שדרוג עליו. עדיין יש לו מקום כשחקן חמישייה בליגה?